פסק-דין בתיק ת"ק 30874-07-11

1.         א.         התובעת נסעה ברח' ארלוזורוב ברחובות, שהינו רחוב חד סטרי ולפני שחלפה על פני רכבו של הנתבע נפתחה דלת מכוניתו מצד ימין של הרכב וכתוצאה מכך, פגעה הדלת במראה שמאלית של רכבה.

                        מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לשבירת המראה רובצת על הנתבע או מי מטעמו, הגישה היא תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לה את נזקיה בסך של 1,830 ש"ח, הכולל בחובו: את עלות תיקון המראה בסך של 630 ש"ח וכן הוצאות משפט ועוגמת נפש בסך של 1,200 ש"ח.

            ב.         בכתב ההגנה טוען הנתבע, שדלת רכבו לא פגעה ברכבה של התובעת, לא היה מגע בין דלת מכוניתו ובין המראה, דלת מכוניתו כלל לא נפגעה ומכאן, שאם נשברה המראה - אין הוא אחראי לכך.

                        הנתבע סבור, שהתובעת בנתה בליבה את התיק נגד הנתבע על אף העובדה שידעה שאינו אשם בפגיעה במכוניתה.

2.         אם כן, מטענות הצדדים עולה השאלה השנויה במחלוקת, האם המראה נשברה כגרסת התובעת או שמא נפגעה המראה על ידי גורם אחר ולא על ידי מכוניתו של הנתבע.

3.         לאחר שבחנתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע, שהמסקנה העולה מהעובדות ומהנסיבות היא, שאכן המראה ברכב התובעת נשברה והיא נשברה כתוצאה ממעורבות דלת רכבו של הנתבע ובשל כך, אחראי הנתבע לנזק שנגרם למראה.

            עם זאת, לאור אותן עובדות ונסיבות אני קובע, שגם לתובעת רשלנות תורמת בגרימת הנזק - אם כי אני קובע, שאחריותו של הנתבע גבוהה יותר מזו של התובעת ובהתאם למסקנה זו, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותה של התובעת בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         אין חולק בין הצדדים, שרכב הנתבע היה במקום האירוע והרכב חנה בצד שמאל של הכביש, מקום בו אסורה החניה, יען כי אבני השפה היו צבועים בצבע אדום לבן ורכב הנתבע חנה כ-25 מטר לפני הצומת ולטענת הנתבע, חנה רכב נוסף בין רכבו ובין הצומת.

                        אין גם חולק, שבאותה עת, ישבה הגב' רותי אופיר (להלן: "גב' אופיר") ברכב החונה של הנתבע.

            ב.         בסעיף 6 לכתב ההגנה, אומר הנתבע דבר והיפוכו: מחד גיסא כותב הנתבע, שגב' אופיר רצתה לפתוח את הדלת על מנת לצאת מהרכב, אך משראתה את רכב התובעת: " ועל כן סגרה מיד את הדלת".

                        מאידך גוסא, כותב הנתבע כך: "יודגש כי הדלת לא נפתחה אלא רצתה לצאת מהרכב" (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה, ההדגשות שלי-ג.ב.).

                        אם אכן היא סגרה מיד את הדלת, שמע מיניה שהדלת קודם הייתה פתוחה - משום שאם אין פתיחה אין סגירה ואכן בהמשך כותב הנתבע, שכאשר הבחינה ברכב התובעת סגרה מיד את הדלת.

            ג.          א)         גב' אופיר העידה בבית המשפט, שהרכב של הנתבע חנה בצד שמאל והיא רצתה לצאת.

                                    אם הוא חנה בצד שמאל, למרות שהחניה שם אסורה, לא מובן מדוע לא ניסתה לרדת מצדו השמאלי של הרכב - שם כלל לא נוסעות מכוניות והעדיפה לצאת דווקא מצד ימין - מקום שם נוסעות מכוניות.

                                    עוד מעידה גב' אופיר, שבעת שהיא רצתה לצאת מהרכב, חנה כל הרכב על הכביש ומכאן עולה, שבאותו מקום שאסור לחניה, תפס רכבו של הנתבע חלק מהכביש, שהינו חד סטרי.

                        ב)         גב' אופיר מעידה בפירוש, שרצתה לצאת מהרכב ופתחה את הדלת ואז ראתה רכב בא במהירות קרוב אל רכב הנתבע ואז מיד סגרה את הדלת ואחרי מספר דקות הגיעה התובעת עם מראה שבורה והלינה על כך, שהמראה נשברה כתוצאה מפתיחת הדלת (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 29-32).

                                    מעדותה של גב' אופיר עולה, שאין היא בטוחה כלל, האם היא הספיקה אכן לסגור את הדלת ולא רק חוסר ביטחון יש בעדותה, אלא חוסר עקביות, שכן מחד גיסא אומרת גב' אופיר: " לא זוכרת אם הספקתי לסגור את כל הדלת". אך מאידך גיסא, קובעת היא: "אבל היא הייתה סגורה. היא בכלל לא נפתחה לרווחה, אני החזקתי אותה" (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 1-2, ההדגשות שלי-ג.ב.).

                                    גב' אופיר מעידה גם, שכאשר סגרה את הדלת כבר חלפה התובעת עם רכבה וטענה זו אינה מוציאה כלל אפשרות שתוך כדי פתיחה וסגירה נשברה המראה ולכן, אני בהחלט מקבל את עדותה, שלאחר שהמראה נשברה - חלפה התובעת על פני רכבו של הנתבע (ראה בסיפא לעמ' 2 ורישא בעמ' 3 לפ').

                        ג)          עם כל הכבוד לגב' אופיר, בטרם החליטה לצאת מהרכב היה עליה לבדוק האם בכלל פתיחת הדלת אפשרית ורק אם הייתה נוכחת שלא נשקפת סכנה - רק אז יכלה לפתוח את הדלת.